פסק-דין בתיק תא"מ 45967-11-11

1. הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בתובענה על דרך הפשרה, בהתאם לסמכותו על פי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

2. עסקינן בתובענה כספית בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב התובע כתוצאה ממעורבותו בתאונת דרכים בין מספר כלי רכב  - "תאונת שרשרת".

3. בהתאם לכתב התביעה, ביום 03.03.2011 עצר רכבו של התובע, אשר היה נהוג על ידו,  בצומת מרומזר כאשר מופע הרמזור היה אדום. בהיותו בעצירה מוחלטת, פגע רכבו של הנתבע 1, (להלן - "רכב האאודי") ברכב אשר היה לפניו - רכבו של הנתבע 2, (להלן- "רכב האופל"), אשר נהדף אל עבר רכבו של התובע אשר כאמור עמד לפניו, (להלן - "התאונה").

4. הנתבעים 1 ו -2, הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו כי בעת נסיעתו הבחין הנתבע 1  כי לפניו מתרחשת תאונה בין מספר כלי רכב. לדבריו, הוא הצליח לבלום את רכבו וזאת מבלי לפגוע ברכב שלפניו אולם הרכב שלפניו נהדף קלות לאחור כתוצאה מפגיעה ברכב התובע ופגע קלות בפגוש הקדמי של רכבו.

5. הנתבעים 3 ו-4, הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו כי בעת הנסיעה, אחר רכבו של התובע, הבחין הנתבע 3  כי רכבו של התובע פוגע ברכב שלפניו, (רכב הונדה), אשר בלם בפתאומיות. הנתבע 3 מציין כי מאחר והבחין מבעוד מועד באירוע, הצליח לבלום את רכבו אך הנתבע 1 אשר נהג ברכב אחריו פגע בו מאחור והדפו אל עבר רכב התובע.

6. ביום 28.06.2012 העידו בפני בעלי הדין, הנהגים,  ובתום עדותם ביקשו באי כוחם להגיש את סיכומיהם בכתב.

7. עיינתי בכתבי הטענות על כלל נספחיהם, (כולל חוות דעת שמאי), שמעתי את עדויותיהם של בעלי הדין-הנהגים, עיינתי בתמונות אשר הוגשו וכן קראתי את הסיכומים, ובנסיבות העניין סבורני כי אכן יש מקום לחלק את האחריות בגין קרות התאונה בין הנהגים. התרשמתי כי לכל אחד מהנהגים אשר העידו בפני, הייתה אחריות במידה כזו או אחרת לקרות התאונה ומכאן יש לייחס אשם תורם, אם כי במידה שונה, לכל אחד מהם.

8. זאת ועוד, לא נסתרה מעיני העובדה כי נהגת רכב ההונדה, אשר נסע לפני רכבו של התובע כלל לא הוזמנה מטעם הצדדים למסור את עדותה בפני בית המשפט ולא אוכל להתעלם בנקל מנתון זה. אני סבור כי התובע אשר ביקש להוכיח את גרסתו לפיה עצר עצירה מוחלטת לפני רכב ההונדה ופגע בו רק כתוצאה מהדיפתו ולאחר שרכבו של הנתבע 1 פגע ברכבו של הנתבע 2, היה צריך לזמן את נהגת רכב ההונדה לבית המשפט על מנת שגרסתו תבחן כראוי ואף תאומת על ידה וככל שהוא לא עשה כן הרי שעומדת גרסתו, ביחס לנקודה זו, בספק אל מול גרסתם של הנתבעים 1 ו-3.

9. לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל השיקולים המנחים עת מתקבלת הכרעה על דרך הפשרה ועיינתי היטב במלוא הראיות אשר הובאו בפני, באתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה תחולק בין בעלי הדין כדלהלן: אחריות התובע לקרות התאונה תעמוד על 60%, אחריות הנתבע 3 לקרות התאונה תעמוד על 30% ואחריות הנתבע 1 לקרות התאונה תעמוד על 10%.

10. אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובע כדלהלן:

א.         נתבעים 1 ו-2, ישלמו, באמצעות הנתבעת 2, לתובע סך של 1,865 ש"ח בגין הנזקים הישירים בלבד, וזאת תוך 30 ימים מהיום בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 800 ש"ח.

ב.         הנתבעים  3 ו-4, ישלמו, באמצעות הנתבעת 4,  לתובע סך של 5,593 ש"ח, בגין הנזקים הישירים בלבד, וזאת תוך 30 ימים מהיום בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ש"ח.

המזכירות תעביר לצדדים באמצעות באי כוחם העתק מפסק הדין.

ניתן היום,  י' אב תשע"ב, 29 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: